תתגבר על יחסים שלא עובדים: בעז בנאי – "אין אף אחד בבית" (2013)

רציתי, באמת שרציתי לקנות את האלבום החדש של בעז בנאי. כבוגר האלבום הראשון שלו – "אהבת איש הפח" שיצא ב-2007 – ובעקבות כמה סינגלים טובים מהאלבום המתקרב, באמת שהתכוונתי לקנות את האלבום החדש אפילו שידעתי שהחיבור שלי אליו לא יהיה חזק כמו אל האלבום הראשון.

מצויד בכוונות האלו הייתי עת נתקלתי בדיסק לגמרי במקרה תוך כדי שיטוט במדפי הדיסקים המצומצמים בסטימצקי לפני כמה חודשים (כמה עצוב שסטימצקי וצומת ספרים הן החנויות האחרונות כמעט שאפשר לקנות בהן דיסק פיזי עבור מי שלא מתגורר במרכז ת"א או ירושלים. געגועי לטאואר רקורדס, מי היה מאמין.). כשהפכתי את הדיסק כדי לקרוא את שמות השירים, נכונה לי הפתעה. שמונה שירים בלבד יש באלבום, ביניהם ארבעה שיצאו כסינגלים ("יבש", "ללחוץ על כפתור", "אין אף אחד בבית", ו"אדרת", בסדר הזה) וקאבר אחד שכבר נשחק לפני שלוש שנים ("מרוב אהבה שותק") . מה נשאר? שלושה שירים בלבד, ומתוכם שניים שכבר הושמעו באתר מאקו. הדבר הזה מוציא את העוקץ מקניית הדיסק, ובתחושה מוזרה במקצת הנחתי אותו בחזרה.

עניין של זמן

הריון ארוך עבר האלבום הזה עד שיצא. כבר לפני 4 שנים, בהופעה בתאטרון תמונע בסוף 2009, דיבר בעז על האלבום הבא והוצגו כמה שירים חדשים (שלצערי אני לא זוכר מספיק בשביל להגיד האם הם נכנסו בסופו של דבר לאלבום החדש), כולל "מרוב אהבה שותק" שיצא כסינגל כחצי שנה מאוחר יותר וזכה להצלחה רבה. המומנטום לא נוצל, ועברו לא פחות משנתיים עד לסינגל הראשון מהאלבום החדש: "יבש", והנה אנחנו כבר בסוף 2012. הסאגה ממשיכה כשבין סינגל לסינגל עוברים כארבעה חודשים ובכל הודעה לעיתונות משתנה המועד הצפוי ליציאת האלבום: החל מ-"בחורף הקרוב",  דרך "באביב הקרוב" ועד לסתם "בקרוב", מבלי לנקוב בתאריך מחייב. בסופו של דבר, יותר משנה נוספת עוברת מאז שיצא "יבש" ועד לשחרור האלבום, וזו לא דרך טובה לבניית מומנטום וציפייה לקראת אלבום חדש.

אם כן, שמונה שירים באלבום, למעשה אפילו שבעה + קאבר בונוס, שהרי "מרוב אהבה" הוקלט הרבה לפני שאר השירים עם דודו טסה כמפיק מוסיקלי בעוד שאת האלבום הפיק ניר מימון. עד לפני כמה שנים כמות כזו היתה רק קצת יותר מ-EP ואילו היום זו כבר כמעט הנורמה באלבומים חדשים. העניין הזה מעלה שוב תהיות על התוספת שאמורה להתקבל מהתעמקות באלבום שלם על פני הקשבה לשיר-פה-שיר-שם ברדיו, ועל התמורה למחיר שאמורה להתקבל מקניית אלבום. האם האלבום הזה הוא לא יותר מאוסף שירים שרובם יצאו לרדיו (כפי שהולך ונהיה נהוג) ורק אני תקוע מאחור ומחפש את התמונה הכוללת? מראיונות עם בעז, ובעיקר מהשיחה בתכנית הזו, נראה שהתשובה היא שלילית, ובעז מייחס חשיבות גדולה לאלבום השלם. לא פעם הוא אומר שהשירים משרתים את האלבום, כך שמבחינתו יש חשיבות לאלבום ונשאר רק לתהות למה להסתפק בכמות כזו של שירים חדשים, והאם בפרק הזמן של 5 שנים ויותר מאז האלבום הראשון לא נכתבו עוד כמה שירים טובים שאפשר היה להכניס כדי להעשיר את האלבום.

טרוניות בצד, יש כאן גם אלבום ובסופו של דבר המוזיקה היא זו שחשובה, אולם גם בפן הזה נכונה לי אכזבה מסוימת. כפי שציינתי קודם, זה אלבום קצר. רק 27 דקות של מוזיקה. אם מוותרים על שיר או שניים פחות טובים (למשל "מרוב אהבה שותק" המוצלח אך שחוק עד דק) נותרים עם כ-20 דקות של מוזיקה, והתחושה היא אפילו של פחות. מבחינה נושאית, האלבום הזה עוסק בנושא של זוגיות, בעיקר זוגיות לא טובה או אחת שבמשבר. זה לא שבאלבום הראשון היו שירים פוליטיים, לא. האלבום הראשון היה רובו אם לא כולו הסתכלות פנימה, אולם בו לפחות לא כל השירים היו על זוגיות. באלבום החדש שבעה מתוך שמונת השירים עוסקים בזוגיות ("יבש" הוא שיר כללי יותר, אם כי בהקשר האלבום אפשר לפרש את תחושת היובש ככזו שנובעת מיחסים שלא עובדים), וזה קצת מעיק. אפשר אמנם לנטות חסד ולהגדיר את האלבום כאלבום קונספט בנושא יחסים מסובכים או אולי אפילו אלבום גירושין, אולם אלבום קונספט צריך איזשהו חוט שדרה סיפורי ואת זה קשה למצוא באלבום הזה. יש שירים על זוגיות במשבר, יש שירים על זוגיות שהיא "בסדר" יחסית, אבל לא הצלחתי למצוא איזה סיפור או השלשלות אירועים שאפשר להוציא מסדר השירים. גם איזושהי תובנה או מוסר השכל לא מצאתי, והשירים הם יותר מתארי מצב מאשר מנסים להציג סיפור ברור או להגיע לפתרון.
באופן כללי, ניכר שבעז התחבר קצת יותר מדי לפוזת האמן המיוסר בכתיבה, בשירה ואפילו בתמונות היח"צ המהורהרות. לא שאני מזלזל בכנות הכתיבה שלו או במצבים המורכבים שבהם נכתבו השירים, אבל זו נקודה שרצוי לדעתי למתן.

האלבום מתחיל די טוב דווקא, כששניים משלושת השירים הטובים ביותר מופיעים כבר בפתיחה: "אדרת" ו-"יבש" (שכולל את השורה שראוי היה שתיחקק על לוח ליבנו: "אם אתה בלאו הכי כבר מת אז מה אכפת לך לחיות?"). אליהם מצטרף "אין אף אחד בבית", השיר החמישי, ושלושתם מציגים את היכולת הלא טריוויאלית של בעז ליצור שירי פופ/רוק רך קליטים ומלודיים מאוד מצד אחד, אך גם מעניינים ומעט מורכבים מצד שני. לא לחינם כמה שירים מהאלבום הראשון הצליחו מאוד ברדיו.

שאר השירים לא שומרים על אותה הרמה ונעים בין הנחמד ("ללחוץ על כפתור", "מכוון למטרה") לפחות מוצלח ("אל תקחי אותי כל כך ללב", "הולך בעקבותיי"). מעניין לציין את "ללחוץ על כפתור" שמזכיר מאוד את "תנופה" מהאלבום הראשון. שניהם שירים מז'אנר השירים הרועשים של בעז, שירי צעקה עם הרבה דיסטורשן, ושניהם כוללים את "ההלקאה העצמית" שבעז אוהב להוסיף בכתיבה שלו: ב"תנופה" זה היה "לצעוק כמו מפגר", ואילו הפעם מדובר ב"אולי אני מטומטם" (ובשיר אחר באלבום הזה: "תמיד אני יוצא אידיוט"). הדמיון בין השירים אינו מקרי, כך מסתבר, ובאותה תוכנית שהזכרתי קודם סיפר בעז ש"ללחוץ על כפתור" הוא אחד משלושה שירים ישנים שהיו קיימים כבר במהלך העבודה על "אהבת איש הפח". השניים האחרים הם "מכוון למטרה" ו"הולך בעקבותיי". האחרון נכתב עם אביתר בנאי וכולל את השורה: "פעם אני כיפה אדומה ופעם זאב נורא", אותו זאב, ככל הנראה, שהופיע כמה פעמים אצל אביתר ("הזאב והאיילה" כמובן, וגם ב:"משאיר זאב בודד וערפל כבד"). מעניין.

ספירת מלאי:

אם כן, שלושה שירים טובים הם לא כמות מספקת כדי להצדיק אלבום שלם, כששאר השירים הם לא יותר מבסדר. כאמור, יש לבעז יכולת לכתוב שירי פופ/רוק קליטים ו"מיינסטרימיים" במידה, מבלי להפוך לרדודים, אבל אין מספיק שירים טובים כאלה באלבום.

כשרון כתיבה, הלחנה וביצוע יש, וזה הסתמן כבר באלבום הראשון. הפעם, הביצוע הכולל לא מספיק מעניין לצערי. אם תרצו, משבר האלבום השני. אחרים יגידו (ובמידה מסוימת של צדק) אלבום שאריות: כמה שירים שלא נכנסו לאלבום הראשון, כמה שירים חדשים, וקאבר לקינוח.
הניהול הקלוקל (דווקא אצל אמן שמנוהל ע"י חברה כמו NMC)  ובעיקר הדרך המתישה שהוא עבר עד לפרסומו פגעו באלבום וביחס שלי אליו, אולם מאלה אפשר היה להתעלם לו היה מדובר באלבום מוצלח מוזיקלית. למרות הכל, לא מדובר באלבום גרוע.  יש בו דמיון לא מועט לאלבום הראשון עד כדי מיחזור של תחושות ושירים ספציפיים ואין בו התקדמות, אבל הוא כולל כמה שירים טובים שבטח ימשיכו עם בעז ברפרטואר גם הלאה, ובסך הכל הוא נעים להאזנה. הוא נכשל לא כי הוא לא ראוי אלא דווקא בגלל שהוא לא עומד בציפיות שיצר האלבום הראשון. מורות היו אומרות שהוא "לא ממצה את הפוטנציאל שלו". אולי באלבום הבא.