Skip to content

חלק ב': 1:1 בדרך אל האושר

12 ביוני 2012

הפרשה מוגברת של סרוטונין
החיים הם צורה גיאומטרית והאושר חסום בתוכם כמו חרצן
החיים הם זמן קצוב – האושר הוא אין סוף
חסר צורה, אך פושה בכל פינה
אנשים מחכים לו כמו למשיח, אחרים עושים מזה כסף

פתאום, בתוך השגרה השוחקת
במשרד או כשאתה לבד או כשאתה בראיון עבודה
בא בהפתעה, ואי אפשר לקשור אותו במניע

לתפוס דג
רגע של שקט, על הדשא, תחת השמיים
לסחוט תפוז מעל הראש
לכסות איתו את האוזניים ולשמוע ים

אם כן, האלבום החדש, כפי שמרמז שמו, עוסק ברובו במושג האושר, ואלו חלק מהתובנות שבאלבום על האושר – מה זה, מתי, איך וכו'. האושר מופיע בצורה זו או אחרת בלפחות 8 מתוך 15 הקטעים שבאלבום, חלקם ממש מוקדשים לנושא, ובחלקם האושר צץ באיזשהו שלב.


ומה המסקנה הסופית מכל העיסוק הזה בנושא? שבתוך כל השיגרה, הכאב והעצב של החיים, יש רגעים קטנים של אושר, לפעמים במקומות בלתי צפויים, וצריך להוקיר אותם, להנות מהם, ולהניח להם לחמוק בשקט לאחר זמן קצר (עד האושר הבא). לפי הפרשנות שלי לשירים, אין טעם לנסות להגיע לאושר, כיוון שהוא בלתי מושג כמשהו קבוע, אלא רק כרגעים קטנים בחיים.

מלבד שירים על האושר, יש עוד קטעים באלבום שאולי לא קשורים לרעיון המרכזי באופן ישיר, אך לדעתי מייצגים, אולי במקרה, את שיגרת החיים הרגילה, למשל "גסות רוח" על מעין פיצול אישיות בין האופי הנחמד כלפי חוץ לחוליגן שמסתתר בפנים, "כשרון" שמשתייך לז'אנר שירי ההלקאה העצמית שתמיד מבוצעים טוב כל כך ע"י ההרכב, "במקום בלי השראה" – שיר על המשורר והשירים, כמו באלבום הראשון, ו-"את אומרת", שבו למערכת היחסים בין המשורר לשירים נכנסת בת הזוג (השיר הזה משרה תחושה של שירים בין בני זוג של עמיר לב). יש משהו סימלי בכך שבין כל אלה שזורים רגעים קטנים של אושר, כמשל לחיים.

השחקן רמי הויברגר מצטרף להרכב בכמה קטעי הקראה, למשל בשיר הבא:

האלבום מגיע ארוז בתוך אריזת קרטון, כשמהצד האחורי של האריזה כתוב המשפט: "אנשים מחכים לו כמו למשיח". זהו ציטוט על האושר מתוך אחד השירים באלבום, אך תהיתי ביני לבין עצמי האם זה לא נכתב על האלבום גם מתוך הומור מסוים – מחכים לאלבום כמו למשיח. אני יודע שאני חיכיתי לאלבום כך באופן מסוים, ויש לי התחושה שהרבה מהאנשים שקנו את האלבום אכן מרגישים כך ביחס אליו.

מבחינת הקו המוסיקלי של האלבום, אותו גרעין של ההרכב ממשיך גם כאן והצליל המוכר נשמר, אך יש איזשהו ריכוך של הגיטרות והתופים. אם באלבום הראשון אפשר היה לקבל גיטרות חזקות בסולואים ארוכים, כאן כמעט ואין כאלו. פסנתר דומיננטי יותר מבעבר על חשבון הגיטרה החשמלית, בחירה שהיא קצת פחות לטעמי, אבל עדיין יפה.

אם לסכם את האלבום ואת הטרילוגיה, אז האלבום החדש מכיל בתוכו כמה שירים מעולים ויש בו עומק שמחייב כמה מחשבות שנשארות איתך גם אחרי שהוא מסתיים. אולי האמירה הכוללת על מהות האושר אינה חדשנית במיוחד, אך זו לא בהכרח תובנה שכל אחד חשב עליה בצורה מסודרת מעבר לאינטואיציה שמתגבשת במהלך החיים, וצריך כשרון והשראה כדי לכתוב את זה בצורה שאינה בנאלית.
בקונטקסט של הטרילוגיה כולה, האלבום החדש לא מתעלה מעל האלבום הראשון בסדרה, אבל זו לא חוכמה. האלבום הראשון הוא מיתולוגי בשבילי. "אושר" החדש הוא טוב בפני עצמו, וכמו "ברזל", גם הוא מכיל כמות נכבדת של שירים טובים ומעולים שביחד הופכים לרפרטואר מוצלח מאוד של 1:1.

עשיתי לכם חשק? אפשר לקנות את האלבום דרך האתר של ההרכב.

From → אלבומים

להגיב

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: