Skip to content

1:1 – חלק א': יש אושר, יש בלוג

11 ביוני 2012

בלוג חדש, ואין סימלי בשבילי מלהתחיל אותו עם אלבום שלישי שרק יצא לאחד ההרכבים האהובים והמשפיעים עלי ביותר בשנים האחרונות. חברי ההרכב 1:1 (אחד חלקי אחד) מוציאים את האלבום השלישי והאחרון במה שהוגדר עוד מההתחלה כטרילוגיה מוסיקלית. כמחווה חגיגית, אפתח את הבלוג בטרילוגיה סמלית משל עצמי על ההרכב:

חלק א' – למתחילים (מי שכבר שמע על ההרכב יכול לדלג הלאה)

חלק ב' – למתקדמים – האלבום החדש

חלק ג' – למיטבי לכת

פרויקט 1:1 הוא חיבור בין להקת רוק לבין משורר/סופר. בתפקיד להקת הרוק נמצאים גדי (נהגה כמו עין-גדי) רונן ובועז רינשרייבר, חברי להקת דבק (הראויה לפוסט נפרד, בהזדמנות אחרת), אשר מלחינים ומבצעים את מרבית השירים. אליהם מצטרפת מור שטייגל, זמרת בפני עצמה המלחינה ומבצעת מספר שירים בפרויקט, וכן גיא יונה, המתופף הקבוע לצד נגנים נוספים שהתחלפו לאורך השנים. האיש האחראי על המילים הוא ערן בר-גיל, משורר וסופר צעיר.

מימין לשמאל: בועז ריינשרייבר, מור שטייגל, גיא יונה, שלומי מנצור, גדי רונן, ערן בר-גיל

האלבום הראשון, שיצא בשנת 2006, התבסס על ספר שירים שכתב בר-גיל. לצד הדיסק, צורף הספר (יותר נכון לומר ספרון) המכיל את קובץ שירים. מתוך קובץ השירים, הלחינו חברי ההרכב מספר שירים המופיעים בדיסק, כאשר לעיתים מדובר בשורות מכמה שירים בספרון שאוחדו לכדי שיר אחד, מה שהופך את הדפדוף בספרון למרתק בנסיון לזהות את השירים המוכרים מהדיסק. החיבור המוזר לכאורה בין שירי משורר ללהקת רוק התגלה כמוצלח מאוד. התדמית של שירי משוררים ישנים ו"כבדים" התפוגגה במהרה והתחלפה במילים של משורר צעיר השופך את הגיגיו על עצמו ועל העולם, הנעטפים בלחנים מתאימים וקצב של להקת רוק, ויוצרים איזשהו תמהיל מסקרן, ובעיקר מעניין להאזנה.

האלבום השני, "ברזל", יצא בשנת 2008, והתבסס על ספר באותו השם שיצא במקביל לחנויות הספרים. הספר מורכב מסיפורים שונים כאשר בכל אחד מהסיפורים עוברת לרגע אותה דמות מרכזית. השירים באלבום הם סיפורים מולחנים מתוך הספר או שירים שהופיעו בין הסיפורים בספר, כך שבסופו של דבר האלבום והספר הם שני חלקים העומדים בפני עצמם, אך גם מוסיפים ותורמים אחד לשני.

באופן אישי, התוודעתי באיחור של שנה לדיסק הראשון של ההרכב, בעיקר עקב הרתיעה שלי מהמושג "שירי משוררים", אך מיד לאחר שהקשבתי לאלבום בצורה רצינית, הוא הפך אצלי לאחד האלבומים האהובים והמשפיעים ביותר, ונשאר כזה עד היום. לאלבום השני כבר חיכיתי בציפייה, וגם בו יש הרבה שירים מעולים, למרות שהוא פחות רוק וקצת יותר "רך" מאשר הראשון. גם האופי הסיפורי שלו מכתיב קצב מעט שונה והנושאים בו שונים במקצת, אך למרות זאת, מרגישים את הקו המקשר בינו לבין האלבום הראשון של ההרכב.

החודש, אחרי ציפייה של כ-4 שנים, מגיע האלבום השלישי, זה שאמור לסיים את הטרילוגיה – ושמו בישראל "אושר".

From → אלבומים

להגיב

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: