דילוג לתוכן

מי ישיר את שיר האביונים? – "החצר האחורית" (2013)

עם שם כמו "החצר האחורית", ציור של חתול רחוב על פח אשפה ומילים של יענקל'ה רוטבליט, היה די ברור מהי מהות השירים בפרויקט הזה עוד לפני ההאזנה: אלבום חברתי, פוליטי, נוקב, שירם של "הנטושים בצד הדרך". לבטח לא עוד אלבום עם שירי אהבה-פרידה. לצד רוטבליט על המילים חברים בפרויקט הייחודי הזה שלושה יוצרים צעירים יותר: גדי רונן, תומר יוסף ואיתמר ציגלר. שלושתם מלחינים ומבצעים את השירים שכתב רוטבליט, מנגנים במרבית הכלים באלבום (גדי רונן – פסנתר ומקלדות, איתמר ציגלר – בס וגיטרות, תומר יוסף – תופים וכלי הקשה), ובאופן כללי מתפקדים כלהקה, סופר-גרופ של ממש, כשאין היררכיה ברורה ביניהם וכל אחד יודע להיות בפרונט בשירים מסוימים ולתמוך בשאר בשירים אחרים.

החצר האחורית

להמשך קריאה…

זה כבר מודפס – ראיון עם בועז ריינשרייבר

אני שמח מאוד לפתוח בפינה חדשה שתהפוך, כך אני מקווה, לדבר קבוע בבלוג – פינת הראיונות. תמיד רציתי לשבת לשיחה עם אמנים שאני מעריך ולשאול אותם את השאלות שמעניינות אותי. במרבית הראיונות במדיה יש צורך לפנות לקהל הרחב או לדאוג לרייטינג, ולכן לעיתים קרובות הראיון נשאר שטחי או צהוב, לפחות בעיתונות המודפסת ובאתרים הגדולים. חף משיקולי רייטינג או מקום, אני מקווה שאצליח בראיונות הללו לנהל שיחה מעמיקה יותר שעיקרה יותר במוזיקה ופחות בפיקנטי או בצהוב.

אחרי ההקדמה, הגיע הזמן להתחיל. אני נרגש להתחיל את הפינה עם אמן שהמוזיקה שלו היא אחת האהובות והמשפיעות עלי בעשור האחרון – בועז ריינשרייבר, שחתום על לא פחות משישה אלבומים שליוו אותי בצורה הדוקה בשנים האחרונות: החל משני האלבומים של "דבק", עבור בשלושת האלבומים של "1:1", וכלה באלבום הסולו הראשון של בועז שיצא לאחרונה – "לב". אז קפצתי לאולפן של בועז בניר צבי, היכן שהוקלטו כל האלבומים האלה ועוד הרבה אחרים, לשיחה ארוכה על האלבום החדש, 1:1 ודבק, הופעות, משפחה, ואפילו על אדל ומוזיקה לחתונות.

להמשך קריאה…

תמיד יוצא הפוך: נינט טייב – "כל החיות ידעו" (2013)

דרך לא קלה עברה נינט מאז אותו כוכב נולד ועד לשנים האחרונות שבהם היא טוענת בתוקף שהיא רוקרית לכל דבר ועניין. עד היום יש לא מעט חובבי רוק שנוחרים בבוז אל מול "המהפך" שלה, אם כי נראה שלאט לאט, אלבום אחר אלבום, היא תופסת לעצמה מקום של כבוד בביצת הרוק המקומי. אגיד את זה כבר מההתחלה: אני נמנה על הקבוצה של אלו שמקבלים את נינט כרוקרית כבר מתחילת השינוי, אי שם באלבום השני שלה, "קומניקטיבי" שיצא ב-2009. אחרי הכל, איזו סיבה יכולה להיות לאדם שפוי לוותר על תהילת כוכב נולד והמיינסטרים הישראלי לטובת רוק ישראלי גוסס מלבד אהבה אמיתית לסגנון המוזיקה הזה?

"כל החיות ידעו" הוא האלבום הרביעי של נינט, השלישי האמיתי שלה (אם נוריד את "יחפה" כאלבום שלא משקף אותה), והשני בעברית מאז המהפך. הוא מגיע שנה בלבד אחרי אלבום באנגלית שנקרא "SNS", שסימן ככל הנראה שאיפה לפנות גם לחו"ל. קצב ההוצאה בהחלט מרשים, ואפילו יש דיבורים על אלבום חמישי, שגם הוא יהיה באנגלית.

להמשך קריאה…

אניה מוכשרת, המון פוטנציאל – אניה בוקשטיין בהופעה, אוזן בר, 3/9/13

לפני כמה שבועות, בפוסט סיכום השנה, הכתרתי את אניה בוקשטיין בתואר תגלית השנה. אם לשפוט לפי הביקורות על אלבום הבכורה שלה אני לא היחיד שחושב כך, ולכן אולי כדאי להקדים ולומר כבר כעת כי מי שעדיין מעקם אף אל מול המוזיקה של אניה בוקשטיין עושה עוול בעיקר לעצמו. זו מוזיקה מעולה שאמנם לא מתיישבת בדיוק ברובריקת הרוק, אבל היא כל כך איכותית ומוקפדת שאתם חייבים לעצמכם לפחות לשמוע אותה בלי דעות מוקדמות ואז להחליט האם מדובר בעוד דוגמנית-שחקנית שמנסה לעשות חלטורה במוזיקה או שמא במוזיקאית מצוינת "שבעוונותיה" חטאה גם במשחק.

להמשך קריאה…

סיכום שנתי – תשע"ג (2012-2013)

לפני שנה סיכמתי שנה מוצלחת מאוד: 2 אלבומי מופת ולפחות 3-4 אלבומים טובים. השנה, לעומת זאת, היתה שנה לא חזקה במיוחד, אולי אפילו טיפה מאכזבת. בחצי הראשון של השנה כמעט ולא מצאתי אלבום ממש מעניין, וגם אם בחצי השני היו כמה אלבומים טובים, לעומת השנה הקודמת, אין אלבום שאני יכול להגדיר אותו כאלבום "מושלם". ובכל זאת, הנה הרשימה האישית שלי לגבי המוזיקה שעשתה לי את זה השנה:

להמשך קריאה…

שב, תירגע, וספור כבשים עד שתירדם: בועז ריינשרייבר – "לב" (2013)

הפעם, לפני המילים, פשוט צריך להקשיב. ככה נפתח האלבום החדש של בועז ריינשרייבר:

"הוא הרגיש שאתה דיברת מוזר
הוא הגיע ודיברת מוזר
אתה שתקת או שצחקת חזק
 או שעשית פיל מעכבר
עדיף שתשקר, עדיף שתקצר
אתה מכיר אותם, אתה היית שם,
אתה אחד כזה שלא עוצר על זה,
כבר לא נשאר להתלבט.


ואז תספור כבשים עד שתירדם"

השיר הזה, על 3:39 דקותיו, כנראה מתאר את האלבום הזה בצורה הטובה ביותר. זה מתחיל לחוץ, כאילו תוך כדי הריצה היום-יומית המטורפת ודרך הניסיון לעמוד בכל הציפיות שתלויות בך, ועד הניסיון להירגע, מאוחר בלילה. המוזיקה מלווה נאמנה בדיוק את התהליך הזה – מהירה ותוקפנית בהתחלה, ורגועה על גבול השאנטי לקראת השורה "ואז תספור כבשים עד שתירדם". אלו התחושות שעולות מהאלבום הזה.

להמשך קריאה…

חום יולי אוגוסט הביא אותי לחשוב – שלמה ארצי בהופעה, בריכת הסולטן, 27/6/13

אין בנאלי יותר מלהשתמש במילים "חום יולי אוגוסט" ככותרת להופעה של שלמה ארצי בקיץ, אולם הפעם יש לי נסיבות מקילות כיוון שהביצוע של השיר הזה בהופעה עזר לי לעמוד על כמה דברים בהופעה בפרט ואצל שלמה ארצי בכלל.

ראשית, חשוב לציין שאינני נמנה על מעריציו הגדולים של שלמה ארצי. להפך, כמו הרבה חובבי רוק, גם אני סולד מהתופעה ושמה שלמה ארצי, ובפרט מתת הסעיף שלה הקרוי "שלמה ארצי בקיסריה" (או בכל אמפי אחר). אבל אני גם מודה בפה מלא שמדובר ביוצר פורה מאוד, שאחראי לכמות גדולה של שירים טובים, ממש נכסי צאן ברזל וכל זה, ויש כמה שירים כאלו שאני מאוד אוהב. שלמה ארצי שאני מחבב התחלף איפשהו בתחילת שנות התשעים בשלמה ארצי אחר, שעבר לשיר שירי פופ קלים על אהבה, יש שיגידו ממוחזרים, וגם זכה להצלחה גדולה עד כדי הפיכתו לזמר הלאומי וממלא קיסריות בלתי מעורער.

להמשך קריאה…

שנתיים למחאה החברתית – איך התבטאה המחאה במוזיקה?

לפני שנתיים, בקיץ 2011, נפל דבר בישראל. בפעם הראשונה מזה עשרות שנים יצאו מאות אלפי אנשים להפגין במה שידוע מאז בשם "המחאה החברתית". דור שלם שנראה היה שלא אכפת לו מכלום מלבד עצמו, יצא לרחובות להפגנות ענק, למה שהפך לדעתי לאירוע המשמעותי ביותר בימי הדור הזה.

800px-Real_Estate_Protest_in_Tel_Aviv_25.7.2011_1

שנתיים חלפו והמחאה, ככל הנראה, גוועה (למרות הניסיונות להחיות אותה) ללא הישגים משמעותיים אך עם כמה הישגים תודעתיים, אולם מעניין לבדוק השפעת המחאה על המוזיקה הישראלית. המוזיקה, כאחת משלוחות התרבות אמורה לבטא אירועים לאומיים משמעותיים, על אחת כמה וכמה כשהמוני אמנים שטפו את הרחובות באותו הקיץ, מנגנים ברחובות ובעצרות, ובאים להביע הזדהות עם המחאה. באותו הזמן היה הגיוני לצפות שהמעורבות הגדולה של האמנים בהפגנות תבוא לידי ביטוי גם ביצירה שלהם. פרק זמן של שנתיים הוא זמן טוב לבדוק כיצד באה לידי ביטוי המחאה במוזות של האמנים ואת החותם שהשאיר אותו הקיץ במוזיקה הישראלית.

להמשך קריאה…

לא שבר, משבר: שני קדר – "ניהול מצבי משבר" (2013)

שנה לא קלה עוברת על המוזיקה הישראלית. למעשה, בחצי הראשון של השנה (העברית כמובן) בקושי מצאתי אלבום שלם שראוי להאזנה, שלא לדבר על כתיבה עליו. לשמחתי, החצי השני של השנה מסתמן כטוב בהרבה עם כמה אלבומים מסקרנים, ובראשם "ניהול מצבי משבר" של שני קדר, שהוא האלבום הראשון שממש עניין אותי השנה וגם הראשון שרכשתי.

ניהול מצבי משבר

להמשך קריאה…

יום הולדת שנה לבלוג

החודש לפני שנה, אחרי תקופה ארוכה של לבטים, נרשמתי לוורדפרס, פתחתי חשבון, והתחלתי לכתוב את הרשומות הראשונות בבלוג הזה. לאחר כמה ימים נוספים הגיע גם השם לבלוג, "בטטת רוק" (קצת על משמעותו אפשר למצוא בעמוד "על אודות"), ונרשם על שמי הדומיין batatatrock.wordpress.com. החשש הגדול שלי היה לגבי הזמן שאצטרך להקדיש באופן קבוע לכתיבה. איפה אמצא את הזמן להקדיש לכתיבה בין העבודה, הלימודים, הבית והסידורים? האם הבלוג שלי יהיה שונה מלא מעט בלוגים שהתחילו בקול תרועה רמה ודעכו תוך כמה חודשים?

שנה ו-18 פוסטים מאוחר יותר, אני יכול להסתכל אחורה בסיפוק ולשמוח שלמרות החששות המוקדמים, הצלחתי למצוא את הזמן כדי לכתוב מדי פעם. התהליך של מציאת רעיון לפוסט, דרך שלבי הכתיבה, המחיקה, העריכה וההגהה, עד לפרסום, הפכה לשגרה מבורכת בחיים שלי. השאיפה המוקדמת היתה לפרסם רשומות בתדירות של בערך פעם בחודש, ולשמחתי הצלחתי לעמוד בכך.

להמשך קריאה…