Skip to content

על מה אנחנו מדברים? דניאלה ספקטור – "כל הדברים היפים באמת" (2014)

2 במרץ 2015

קשה להתייחס לאלבום חדש של דניאלה ספקטור מבלי להשוות את סיכוייו להצליח ביחס להצלחה שלה זכה האלבום הראשון. בדומה למקרה של עלמה זהר, ההצלחה המסחררת של האלבום הראשון עלולה להקשות על המשך הדרך כשהציפייה היא לנפק עוד להיטים בסדר הגודל ההוא. אבל האמת היא שהסתכלות כזו אינה הוגנת שכן אין נוסחא לייצור להיטים, וגם אם יש כזו, האם אנו מעוניינים להקשיב לאמנות שכל תכליתה הוא בייצור הלהיט הבא? האם יש ערך ממשי בשיר שנוצר רק במטרה לחרוך את גלי האתר?

ובכן, שוב כמו במקרה של עלמה זהר, גם באלבום החדש של דניאלה ספקטור אין להיטים פוטנציאלים, ואולי זה נעשה אפילו במודע. כן יש בו שירים טובים שדורשים הקשבה, סבלנות והתעמקות בשביל לגלות את יופיים, כי הרי "כל הדברים היפים באמת מתגלים בזמנם האיטי, הבלתי מתחשב" אם לצטט מתוך שיר הנושא.

רגעי הגילוי של דניאלה ספקטור, אי שם ב-2009, היו לא פחות ממהממים. "הכוכב הזה מת" היה מסוג השירים שתופס אותך כבר מהאזנה ראשונה, ו"הירושימה" שיצא אחריו סימן שלא מדובר במאורע מקרי. עוד יותר מפתיעה היתה כמות ההשמעות שקיבלו השירים ברדיו והבאז שיצרו סביבם, ובצדק. אלבום הבכורה כולו היה טוב וכלל עוד כמה שירים טובים והפקה מוקפדת ועשירה למרות שהופק בצורה עצמאית לחלוטין, לצד חלקים שקטים יותר שפחות אהבתי. "Cut It Out" שיצא זמן קצר יחסית מאוחר יותר מתוך אלבום באנגלית, הוסיף עוד להיט רדיו לרפרטואר. מי שמחפש אחר להיט באלבום החדש (השלישי במספר או השני בעברית, תלוי איך סופרים) צפוי להתאכזב כאמור, אך אין זה אומר שמדובר באלבום פחות טוב. לדעתי דווקא ההפך הוא הנכון: האלבום החדש הוא אלבום "בוגר" ושלם הרבה יותר מהראשון.

דניאלה ספקטור-כל הדברים

אחת ההסתייגויות שהיו לי לגבי האלבום הראשון, לצד כל התשבחות, היתה על הכתיבה החידתית. בלא מעט שירים היה קשה לפענח במה מדובר, וגם אם האווירה הכללית היתה ניתנת להבנה דרך העיבודים המדויקים, האמירה או הסיפור שהיא מנסה להעביר בשיר לא תמיד היו ברורים. שירים כמו "ארובות ואוטובוסים" ו-"הדוב הלבן הגדול" נשארו בלתי מפוענחים. באלבום החדש יש שיפור מסוים בתחום הזה כשחלק גדול יותר מהשירים ממוקד וברור. שיר שנפתח במילים "אני ואמא באונקלוגית" משאיר מעט מקום לספק, ובאופן כללי יש פחות דימויי טבע ויותר סיפורים אישיים על החיים וזה טוב, אך עדיין, לא כולם ברורים דיים וחלק מהשירים נותרו מעורפלים.

בזכות השם האופטימי של האלבום, "כל הדברים היפים באמת", ניתן לטעות לרגע ולחשוב שמדובר באלבום שמח או לכל הפחות אופטימי, אך זה לא המקרה. מאחורי קול הפעמונים של דניאלה רוחשים גם הפעם הרבה מתח וחשש שמעידים על אי שקט, לפחות בזמנים שהם הטריגר שלה לכתיבה. האנומליה בין שם האלבום לרוח השירים בולטת מיד עם הפתיחה, בצליל המתכתי שאיתו נפתח האלבום, והמילה "היזהר". אופטימיות יתרה אני לא בטוח שיש באלבום הזה.

השיר השני באלבום הוא "אגם קפוא" שמזכיר את "הכוכב הזה מת" בנושאו. בשניהם משמש הטבע כדימוי לפער שבין מצב נוכחי למצב עתידי. אך בעוד ש"הכוכב הזה מת" היה שיר שקל לפענח, "אגם קפוא" הוא דוגמא טובה למצב ההפוך. ברור לי כי האגם הוא משל אך קשה מאוד להבין את הנמשל. רמז מסוים יכול להיות בשימוש במילה "סכינים" ("הסכינים שלך ישאו אותך על פני המים"), מילה שיכולה להתפרש כתמימה בהקשר של החלקה על הקרח, אולם לדעתי היא אינה מקרית והיא מרמזת על מתח בין בני הזוג, כשהסכינים הן מטאפורה למילים (מזכיר דימוי דומה אחר: "כל הערב דיברנו מילים חדות כמו סכין"). חיזוק נוסף מתקבל בבית השני בו היא שרה: "רק המילים חותכות".
למרות זאת מדובר לדעתי באחד השירים הטובים באלבום ובמקרה (או שלא) גם אחד הקצביים ביותר.

"אברהם" הוא הסינגל הראשון שיצא, אי שם לפני כשנתיים. האמת היא שהוא לא השאיר עלי רושם רב כשיר בודד וגם במסגרת האלבום לא התחברתי אליו. העיבוד האקוסטי לגמרי הוא קצת חריג אפילו אצל דניאלה, ושוב לא היה לי ברור מה היא מנסה לומר. כלומר, ההקשר לסיפור התנ"כי מובן מאליו, אולם הנחתי שהיא לא החליטה סתם כך להלחין סיפור מהתנ"ך ושיש כאן ניסיון לחבר את סיפור העקידה לכדי אמירה עכשווית יותר, אך זו לא היתה מובנת לי. לבסוף קיבלתי תשובה כשבג'אם ב-88FM סיפרה דניאלה כי השיר נכתב בעקבות ידיעה שקראה על חייל צה"ל שירה בילד פלסטיני שיידה אבנים, ומכאן הקישור לסיפור העקידה מובן יותר.
חדי האוזן יכולים להבחין בעוד שנכנס לקראת הדקה האחרונה של השיר. העוד הוא כלי נגינה חריג מאוד אצל דניאלה, שלרוב משתמשת בכלים מערביים-קלאסיים הרבה יותר, אם זה פסנתר, גלוקנשפיל, כלי המיתר ואפילו אקורדיון (למען הדיוק, בנג'ו ויוקלילי שמככבים באלבום הזה אינם לגמרי מערביים או קלאסיים. הבנג'ו מגיע מהתרבות האפרו-אמריקאית והיוקלילי משויך להוואי, אך הם לבטח לא כלים "מזרחיים"). השילוב של העוד בשיר הזה הוא עדין ויפה ומוסיף הרבה לעיבוד לאחר שמבחינים בו.
קפיצה להופעה, שם "אברהם" הוא השיר היחיד שמקבל טוויסט רציני. הוא אמנם מתחיל רק עם גיטרה אקוסטית, אך מהר מאוד מצטרף דן קרפמן שהצליח לגלות את ליין הבס הנהדר שהיה חבוי בשיר, ליין שהופך את השיר כולו לפועם וחי. כשרן יעקובוביץ' נכנס עם התופים לקראת אמצע השיר הוא נותן לו תנופה רצינית, ולסיום יש אפילו סולו גיטרה ארוך, מי היה מאמין. כך הפך אחד השירים השקטים באלבום לאחד השירים הרועשים ביותר בהופעה. הרגע הזה שבו שאר הנגנים מצטרפים לדניאלה בשירת הפזמון הוא מסוג הרגעים שנחרתים בזיכרון. אפשר לומר "תפילה חילונית" (למרות שאני לא משתגע על הביטוי הזה), אך זה בהחלט רגע עם הרבה כוח וכוונה שקצת קשה לתאר במילים. בהחלט רגע עוצמתי שמצדיק לבדו את כל ההופעה (הטובה מאוד בפני עצמה).

"לוויתן", השיר הרביעי באלבום, הוא כנראה הדבר הכי קרוב ללהיט למרות שהוא אנטי-טזה לשלושת הלהיטים הוותיקים של דניאלה. הוא אינו קליט מדי ואין בו איזה קצב פנימי סוחף כמו בלהיטים הקודמים, אבל יש בו איכות נסתרת, גם במילים אך בעיקר במלודיה ובעיבוד שתופסים אותי יותר ויותר ככל שאני מאזין לו. ואולי זו גם העובדה שאני בעצמי אבא שגורמת לי להתבונן על השיר בצורה שונה. זהו שיר מרגש מאוד ואולי גם הטוב ביותר באלבום, ומשמח מאוד לראות שהוא זוכה להצלחה רדיופונית. אגב, גם ב"לוויתן" היה לי קשה להבין למי השיר ממוען, אולם במקרה הזה הבעיה היא כנראה אצלי שכן ישנו פירוש אחד מתקבל על הדעת לשורה "לא היית שם כשנולדתי" כשהיא נאמרת בלשון זכר.

"כל הזמן אנחנו שוכחים" עוסק שוב בזיכרון ושכחה, כמו בשיר הראשון, אך גם הפעם מדובר בשיר לא פתור שאפשר לפרש בהרבה כיוונים. ליין בס בשרני ועיבוד יפה של טובה וקרן יער "מצילים" את השיר.
מעניין לשים לב לצורת פירוק המילים להברות, טכניקה שמוכתבת כנראה מהקצב האיטי יחסית של חלק מהשירים וחוזרת די הרבה באלבום הזה: "כל ה-זמן א-נחנו שוכחים", "ה-א-גם ה-זה י-היה ק-פוא ב-עוד ש-נה", "אב-ר-הם". אך לא מדובר בתופעה חדשה לגמרי: "או-ר ל-בן על הי-רו-שי-מה ו-על ה-עו-לם".

"פעמונים" הוא עוד דוגמא טובה לחוסר הבהירות בכתיבה. הדוברת פונה לדמות כלשהי אך לא ברור למי. האם זה בן-זוג, מכר, ילד, אולי שוב פניה לאב? לא ברור. בנוסף, לא ברורים לגמרי הדברים שהיא מפנה אליו:

"אתה לא יכול להיות כאן
או בכל מקום אחר
מה שהיה מה שיהיה לך
הוא צל ארוך קודר

אתה חוסך את עצמך
ולא נותן לאף אחד"

העיבוד כמו ברוב האלבום הוא טוב ועשיר, והרגש בשירה של דניאלה תורם גם כן לכנות כוונותיה. חבל שהכתיבה "אוורירית" מדי ומרוב ניסיונות להסתתר האמירה נותרה מעורפלת כל כך.

השורה "שובר מבלי לגעת בגוף שלי את כל העצמות" מתוך השיר "רעם תותחינו" גוררת מיד השוואה ל"לישון בלעדי" מהאלבום הראשון ("תאהב אותי באלימות כזו שתשאיר בי סימנים"). ובכן, יש כאן מוטיב חוזר (ומפתיע, יש לומר, לאור העדינות שמשרה דניאלה) ודמיון מסוים בנושא, אולם השיר החדש מכיל טוויסט קטן. העיבוד של "רעם תותחינו" עם הקצב המהיר בפזמון ובעיקר החצוצרה ושירת ה-"לה-לה-לה" לוקחים את הטקסט הלא קל יחסית למקום מאוד קופצני, אפילו שמח. זהו ניגוד שיכול להפוך עוד שיר סטנדרטי למשהו מקורי, אולם במקרה הזה אני לא בטוח לגבי התוצאה. בהאזנות ראשונות הרגשתי שהתוצאה לא משכנעת מספיק ומשהו בניגוד הזה לא יושב טוב ביחד, אולם עם ההאזנות הנוספות אני מחבב את השיר יותר ויותר. תשפטו בעצמכם:


בבית השני דניאלה שרה: "אני רוצה לשאת אותך". השיר מופנה לבעלה כך שהבחירה במילה "לשאת" היא בחירה מעניינת אפילו אם היא לא משתמשת בה במובן של נישואין. אפילו יותר מעניין שזה לא השימוש ההפוך הראשון בפועל נ.ש.א. ב"לוויתן" היא שרה לאביה: "אתה נושא אותי כמו לוויתן, ואני יונה", כאשר, לרוב, האם היא זו שנושאת את הילדים בבטנה. האם ההיפוך בין זכר לנקבה הוא מקרי? אני מניח שלא.

מעניין לראות את האנלוגיה בין שיר הפתיחה לשיר הסיום של האלבום. אם "היזהר" היה מעיין שיר בוקר, אולי שער לאלבום ("בוקר טוב/ החיים דורשים לתפוס מקום"), אז "אין לי ברירה" הסוגר הוא בהחלט שיר לילה. שניהם גם מתחילים באותו צליל, רק שבשיר הסיום המתכתיות המאיימת של הבוקר נעלמה ובמקומה יש צליל קצת יותר "דומם" או לילי, אך תחושת סגירת המעגל בהחלט מורגשת ואני מניח שמדובר במשהו מכוון.


"אין לי ברירה", שכאמור סוגר את האלבום, מראה שוב הלילה אינה חיה תמימה, לפחות לא אצל דניאלה. זהו שיר על נדודי שינה קשים וציפייה לבוקר הגואל, ולמען האמת כבר היה לנו שיר כזה, "זה הזמן" מהאלבום הראשון. אך למרות הנושא הדומה ואולי גם האווירה הדומה בשני השירים, עולה מתוך ההשוואה עוד מעלה של דניאלה כשכל אחד מהשירים נשמע אחר. עולם הדימויים שונה, העיבוד אחר, וכמובן ההגשה המדויקת בכל שיר יוצרים שני שירים טובים ומבודלים שעומדים כל אחד בפני עצמו.

יפה באמת

לפני סיום, ראוי לציין את בן ספקטור ששותף בהפקה ובעיבודים יחד עם דניאלה ואף מנגן בכמה שירים, וגם את דן קרפמן על הבס ורן יעקוביץ' על התופים שהולכים עם דניאלה מאז האלבום הראשון (גם בהופעות). בנוסף אליהם ניגנו עוד רבים וטובים בשלל כלים, תורמים לעיבודים העשירים מאוד של האלבום. ככל הידוע לי הקרדיט העיקרי על העיבודים מגיע לדניאלה עצמה. בהחלט מרשים.

השוויתי לא פעם בין האלבום החדש לאלבום הראשון, אולם דבר זה לא מעיד על כך שהחדש הוא שכפול של הישן. הוא עומד בפני עצמו ועוסק בכמה נושאים שהראשון נמנע מלעסוק בהם. האלבום החדש אחיד יותר ויש בו כמה צעדים יפים קדימה, גם ברמת הכתיבה האישית והחשופה יותר, וגם בעיבודים העשירים. נקודות הדמיון הן מעיין אבני פסיפס שניתן ללקט מכל השירים, הישנים והחדשים, בכדי להבין טוב יותר את כותבתם ואת הדברים שמעסיקים אותה. זהו בהחלט אלבום שלם, מופק לעילא ולעילא, ונראה שכל תו וצליל בו נבררו בקפידה. התוצאה, כאמור, מצוינת.

From → אלבומים

להגיב

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: