Skip to content

לא שבר, משבר: שני קדר – "ניהול מצבי משבר" (2013)

23 ביוני 2013

שנה לא קלה עוברת על המוזיקה הישראלית. למעשה, בחצי הראשון של השנה (העברית כמובן) בקושי מצאתי אלבום שלם שראוי להאזנה, שלא לדבר על כתיבה עליו. לשמחתי, החצי השני של השנה מסתמן כטוב בהרבה עם כמה אלבומים מסקרנים, ובראשם "ניהול מצבי משבר" של שני קדר, שהוא האלבום הראשון שממש עניין אותי השנה וגם הראשון שרכשתי.

ניהול מצבי משבר

כשאני אומר רכשתי, אני לא מתכוון לכך ששילמתי תמורת עותק דיגיטלי של ביטים שיוזרמו למחשב שלי, אלא לעותק פיזי, עם דיסק עגול וחוברת שאפשר לדפדף בה. כזה אני, קצת old fashion. במקרה הזה, דווקא משתלם להיות מיושן כיוון שמדובר בדיסק שהעותק הפיזי שלו הוא באמת מיוחד. עטיפת האלבום עוצבה ויוצרה בעבודת יד ע"י שני קדר עצמה (שהיא גם מעצבת). הבלוג "סיפור, כיסוי" הקדיש פוסט שלם לעיצוב האלבום הזה. 500 עותקים כאלה בהדפסה ידנית יצאו לאור, כל אחד מהם ממוספר (אני קיבלתי את עותק מספר 123), ובפנים מקופל דף, שבצידו האחד מילות השירים, הקרדיטים והתודות, ומהצד השני התמונה הבאה שמתכתבת היטב עם תוכן השירים:

ניהול מצבי משבר - פנימי

וכל האלבום הזה, יחד עם האריזה הבאמת ייחודית שלו נמכר בבנדקמפ במחיר מצחיק של 10 דולר, שזה יוצא פחות מ-40 שקלים, כולל המשלוח. עם זאת, יש גם כמה חסרונות להדפסה ידנית לעומת הדפסה מסחרית בבית דפוס מקצועי. עטיפת הקרטון החיצונית קצת עדינה מדי ונראה כאילו היא עלולה לאבד מצורתה לאורך זמן ובאופן כללי המארז מרגיש קצת פשוט מדי, למרות כל הכוונות הטובות שהושקעו בו.

למען האמת, נראה שהמארז החיצוני מגלם בתוכו את הסיפור של כל האלבום הזה: כוונות טובות ורעיון מוצלח שנעשו בתקציב קטן, מה שגורם לך להרגיש שהאלבום יכל להיות הרבה יותר גדול לו היה לשני קדר גב של חברה גדולה. למרות המגבלות האלו, מדובר עדיין באחד האלבומים הטובים ביותר שיצאו לאחרונה.

בין האישי ללאומי

זהו האלבום הראשון של שני קדר בעברית. מאחוריה גם E.P באנגלית ועוד כמה אלבומים של ההרכב We Are Ghosts בו היא חברה. למעשה, מרבית הנגנים (אם לא כולם) שיתפו פעולה עם שני גם ב-WAG, כך שמדובר באותה משפחה שמשתתפת גם באלבום הזה, ובעיקר בבנימין אסתרליס שהפיק עם שני את האלבום, וגם ניגן גיטרות ושלל אפקטים (רשימה חלקית: לפסטיל, בס דיסטורשן, שיבושים, הקלטות שטח) שתרמו הרבה לעיצוב הצליל של האלבום הזה.

מה מביא את שני קדר לכתוב לפתע בעברית? שני אמרה בראיונות שדווקא שהות בארץ זרה (גרמניה) היא זו שגרמה לה פתאום לכתוב בעברית. וכמו הרבה ישראלים שגם בחו"ל עדיין טורחים להתעדכן על הנעשה בארץ, גם שני, דווקא ממרחק ומעיר זרה, כתבה אלבום שאמנם מעביר את חוויותיה האישיות, אבל מדבר גם על החיים שלנו כאן.

מפתה לנתח את האלבום הזה כתיאור של משבר לאומי, אולם יש באלבום כמה שירים שאי אפשר לנתח אותם שלא בפן האישי. גם פירוש של האלבום לאור משבר אישי יחטא לאמת, שכן האלבום עמוס עד גדותיו ברפרנסים ברורים לדברים שמתרחשים סביבנו, ולכן אי אפשר להתעלם מהביקורתיות שלו. גם שם האלבום רומז לשילוב של שני הניתוחים, כשלא מדובר על "מצב משבר", אלא על "מצבי משבר", ברבים. שני בעצם טווה באלבום הזה את החרדות שלה במשולב עם החרדות של המדינה הפוסט-טראומטית שלנו, והמעבר בין האישי ללאומי הוא מאוד מהיר, לעיתים תוך מילים ספורות:

"הפיגוע נגרם ככל הנראה מחוסר רגישות למצב שלך"

"בין המון אנשים שצווחים ובוכים…האם זה נורמלי לשנוא את החיוך שלי?"

"לנקות אותך ממני, לזכור את החללים"

"חלקי חילוף, חלקי גופות, חלקי פנים של אהבות ישנות"

וכך זה ממשיך, כשבלא מעט שירים קשה להחליט על איזה מצב משבר מדובר: אישי או לאומי (התשובה היא כנראה שניהם).

פרולוג – זהירות, משבר לפניך

האלבום נפתח בקטע שנקרא "פרולוג", שכמו תסריט טוב, נותן לנו הצצה למה שיקרה בהמשך, רגע לפני שחוזרים לספר את הסיפור מההתחלה:

"יום אחד האדמה הזו תצחק על כולנו
וכשהיא תצחק צחוק-לוע עוכר עשבים
צחוק של שוטים
צחוק שחופר עצמות של מתים
כשזה יקרה
בעוד חיינו הפוכים על פיה החם
המפורר
כל צחוק יהפוך למיליארדי בכיות קטנטנות
כל תא לב יתפצל לנימי לבבות
נשאף את כל העשתונות שאיבדנו לפני
ונשיר"

כמה רגעים אחרי האסון, כשברי המזל שבינינו שנשארו בחיים "ישאפו את העשתונות שאיבדנו לפני", נבין שהאדמה צחקה עלינו. מי אנחנו בעצם? נתונים לחסדיו של הטבע שיכול להפוך את חיינו בשניה אחת הרבה יותר מכל פצצה איראנית. ואולי לא מדובר על אסון טבע קולקטיבי אלא על רגע אחרי המוות, כשנבין שהיינו סתם גוש בשר מלא בחשיבות עצמית, ושהאדמה חזקה מאיתנו.

מדובר בקטע בן 2:29 דקות שמבהיר מצוין שאלבום שמח זה לא עומד להיות, ובסיומו, השיבושים מפריעים לקליטה ואובד הקשר עם הניצול. נחזור להתחלת הסיפור.

חלק א' (או: למרות האזעקות שלעולם לא מפסיקות)

ב"רוחק ראיה", שני מצהירה:

"עדיף
להתאהב בתמונה הגדולה
ולא בפרטים
מרחוק
אי אפשר לראות
את כל הפגמים
את כל החורים
את כל הדמויות המשניות
והעלילות שלא מובילות
לשום מקום"

יש כאן איזושהי אכזבה מאנשים או מהחיים, אם לנתח לפי הרמה האישית, ומצד שני יתכן וזו ביקורת קשה על מובילי דעת הקהל של המדינה (מנהיגים וסלבס), שמקרוב אפשר לראות את אנושיותם, במובן הרע שלה, והם נראים פגומים וחסרי דרך. ואולי זו אזהרה שלא להתקרב אל האזור שעתיד להיות אזור האסון, בדומה לסיפור סדום המקראית שנחרבה משום שלא נותרו בה צדיקים.

השיר השלישי באלבום הוא "מלט", שהוא מעיין תיאור של מדינה פוסט-טראומתית שמנסה לחיות בין הרמת כוסית (שמחה) לעמידה בצפירה (עצב), ללא הצלחה יתרה. יש כאן אולי תיאור של אדם שמנסה להתנהל כרגיל אל עוד יום עסקים במשרד, כשהמכונית (השחורה-שחורה, בטח גם עם חלונות כהים) ומשקפי השמש מנסים להסתיר את המלט בעיניים, אך ללא הצלחה, כשחלקי הגופות (מהאסון הלאומי) וחלקי פנים מאהבות ישנות (האישי) ניתכות על פניו. זה אחד השירים שמשלבים את האישי והלאומי בצורה הכי מפותלת באלבום.

גם "חור באדמה", השיר הרביעי, מכין אותנו לקטסטרופה המתרחשת, ומלהטט יפה בין משבר אישי לאסון רב נפגעים.

הגענו לשיר החמישי באלבום, "יש תרגיל", שהוא שיר חשוב. מלבד היותו השיר שגילה לי את שני קדר, מדובר גם בשיר הטוב ביותר באלבום ואחד הטובים השנה. בניתוח האלבום, השיר הזה הוא האחרון בשירי האסון המתרגש עלינו, והחצי השני של האלבום מנסה להגיע לאיזושהי השלמה עם המצב, בנסיון לפתור את המשבר. למעשה, כבר בסוף השיר מתחיל הרצון להשלים עם המצב החדש, דרך החזרה על המנטרה: "אני רוצה כל כך ללמוד לאהוב, את הסדר החדש", כך שהשיר הזה הוא בהחלט סוג של קו פרשת המים באלבום. יש לא רק תרגיל, אלא גם קליפ טוב, ואפילו תרגום לשפת הסימנים:

אם כן, הגענו לסוף החלק הראשון של האלבום. אז מה היה כאן? מגה פיגוע? רעידת אדמה? פצצה? תרגיל? זיהום? תשובות לא קיבלנו, אבל זה לא משנה, בין היתר כי אף אחד מהדברים האלה לא קרה במציאות (עדיין..) אלא מדובר בתיאור של מצב אפשרי, אולי נבואת זעם על העתיד לקרות, שרומז בשלב הזה גם למשבר אישי, כך שהפרטים לא בהכרח חשובים הפעם.

חלק ב' (או: הסדר החדש)

הגענו לחצי השני של האלבום, החצי של הפתרון וההשלמה וגם החלק היותר אישי. אני פחות התחברתי לחלק הזה, גם כי הוא יותר שקט, רגוע ומהורהר, וגם כי בהאזנות הראשונות לאלבום, החצי הראשון עם כל המתח והאזעקות שבו השאיר אותי קצת חסר אויר, כך שהייתי חייב לעצור את ההאזנה בשלב הזה, אבל עם הזמן גיליתי גם את היופי שבסיום האלבום.

נתחיל דווקא ב"קור", שאינו השיר הבא בסדר הנכון של האלבום. "קור" הוא שיר אישי לחלוטין, ושני העידה בראיונות שזהו השיר הראשון שהיא כתבה באלבום הזה. השיר נכתב בגרמניה, אחרי ריב עם מי שהיה בן-זוגה אז, והוא מדבר על תחושת הזרות שהיא חשה שם: "אני לא שייכת לכאן", כך היא אומרת בנימה של השלמה. ואם היא לא שייכת לשם, תחושת השייכות שלה היא כנראה בישראל, ומכאן הטריגר לכתוב את האלבום "הישראלי" הזה.

עוד שיר, שעד לא מזמן חשבתי שהוא שיר אישי, הוא "סופי", שמוקדש לסופי שול, ובו שני שרה:

"סופי, אני רוצה מיליון ילדות ממך
עם שביל בצד וחיוך בשחור לבן
אני רוצה אותך קפואה בגבורת הבוכות
בשתיקה ולא בהפגנה

בסכין ארוכה להפריד את הראש מהלב
את הנכבה שלך אפשר ללמוד רק דרך הבשר

סופי את פסל ברונזה מלוכלך
ספר מאובק בספריה בשפה זרה
עשויה שנות אור מעבר למותך
עלה תאנה על עלה תאנה
על עלה תאנה על עלה תאנה"

בתחילה חשבתי שמדובר בשיר אהבה לאישה, אבל בעצם מדובר בשיר לאשה גרמניה צעירה שהיתה חלק מקבוצת מחאה לא אלימה נגד המשטר הנאצי. שני מציינת את המושג "עלה תאנה", ולדעתי רומזת לכך שהאדרת דמותה של שול בגרמניה של היום נובעת מנסיון להשתמש בדמותה כמלבין או כעלה תאנה לאומה הגרמנית שאחראית למעשים הנוראים שנעשו בעבר.

השימוש במילה "נכבה" בשיר הזה הוא מקפיץ, אפילו פרובוקטיבי, משום שמדובר במילה עם מטען לא קטן בישראל ושאין לה שום קשר לגרמניה. השימוש בו הוא לא מקרי ונועד כנראה להקביל בין הנכבה (הכיבוש) בישראל לבין "הנכבה" הגרמנית, ודרך ההתנגדות של סופי לכיבוש הגרמני (ואם אכן כך, אז יש כאן אמירה פוליטית חזקה של שני, אבל יתכן והפירוש שלי הוא לא הכוונה המקורית שלה).

סופי שול, עם שביל בצד וחיוך בשחור לבן

סופי שול, עם שביל בצד וחיוך בשחור לבן

"עבודה פנימית" אולי מתאים יותר לחלק הראשון של האלבום, כמה שיכול להצטייר כתיאור לא רע של המחאה החברתית שהיתה כאן ב-2011, אבל יותר מזה – יש כאן תיאור של מדינה שנשלטת ע"י פקידים ושוטרים, מעין דיקטטורה שמזכירה לי את האח הגדול (מהספר..), וכיוון שאנחנו עדיין רחוקים מלהיות מדינה דיקטטורית, אני חושב שיש כאן אמירה חברתית חזקה של שני, אולי סוג של נבואת זעם שחורה ומרה. מה שמפתיע הוא ששני העידה כי כתבה את השיר ימים בודדים לפני פרוץ המחאה.

השיר שחותם את האלבום, השיר העשירי, הוא "כל האורות":

"שוב זה נגמר
שוב זה גומר אותי
שוב התפילות שלי שנענו
התחפשו

אין פה שום דבר לדבר עליו
רק לצפות בכל התאים שלי
מתפרקים

כל האורות
שחשבתי שאנחנו מחזירים
מעוורים"

שיר שיכול להתפרש כסיום פסימי מאוד, אפילו דיבור על מוות, במיוחד בשורה "לצפות בכל התאים שלי מתפרקים", אבל משום מה אני מוצא בו שבב של אופטימיות, אולי קרן אור יחידה באלבום מדכא. משהו בנימה של שני, בצורה שבה היא שרה את השיר מתפרש אצלי כסיום של השלמה עם המציאות, אולי השלמה עם אותו "סדר חדש" שהיא ניסתה כל כך לאהוב. אולי בהתפרקות התאים יש מן הבניה מחדש. ואולי זה רק אני שצריך בכוח קצת אופטימיות לפני סיום.

אפילוג

הגיע הזמן לסכם את המסע שעברנו עם האלבום הזה. זה באמת אחד האלבומים הפסימיים ביותר שיצא לי לשמוע, כזה שהאזנה לו יכולה להכניס אותך למצב רוח רע. היתה גם תקווה קלושה בסיום, או לפחות השלמה עם המצב שאולי תוביל לשיפור בעתיד (כי הרי "תמיד הכי חשוך לפני עלות השחר").

כשדיברתי על העטיפה, ציינתי שיש באלבום הרגשה קצת "זולה". הסאונד בסך הכל טוב אבל מרגיש לי קצת רזה, כאילו חסר איזה משהו נוסף כדי לעבות את הצליל. באופן כללי העיבודים נשמעים לי מעט דלים, יותר כמו סקיצות משודרגות מאשר שירים שהבשילו לגמרי, ונראה שעוד זמן אולפן היה מביא לאלבום שלם יותר. בראיונות קראתי שהאלבום הוקלט בסוף שבוע אחד בצפון, ואולי זה מקור הבעיה.

למרות זאת, זה אלבום טוב. למעשה, הוא אחד הטובים, המורכבים והמעניינים שיצאו כאן השנה, וכמו הרבה פעמים בבלוג הזה, צריך לומר בצער שהוא לא הגיע למספיק אוזניים. נראה שאפילו בתוך קהל היעד הפוטנציאלי של חובבי רוק האלבום הזה לא הגיע למספיק אנשים. נשמע שלשני קדר יש הרבה מה להגיד לא רק על עצמה אלא גם עלינו ועל החברה שלנו, ואני מקווה שלמרות הפספוס היחסי של האלבום הזה, עוד נשמע אותה. ואם אפשר בעברית – מה טוב.

לקריאה נוספת:

שני קדר כותבת על האלבום

שני קדר והלהקה בהופעה

From → אלבומים

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: