Skip to content

ספיישל פסח – 10 המכות של הרוק הישראלי

17 במרץ 2013

בטטת רוק בפוסט מיוחד לחג!

זה לא סוד שאני אוהב רוק ישראלי. עם זאת, הרוק הישראלי לא חף מבעיות. רוב הזמן אני כותב כאן על דברים שאני אוהב, אך הפעם אנסה לתאר את הנקודות הבעייתיות בז'אנר. חלק מהדברים רלוונטיים לכלל המוזיקה הישראלית, וחלקם רק לרוק הישראלי.

    1. חוסר הקפדה על תוכן/טקסט – זו אולי המכה החמורה ביותר, ונראה שהיא מחריפה בשנים האחרונות. אני מדבר על טקסט ברמה נמוכה מדי, שטחי ופשטני, חסר כל עומק, ותוכן בנאלי עד לא קיים, לפעמים בצורה קצת מביכה. נהוג לומר על המוזיקה הים-תיכונית את הדברים האלה (מה שלרוב גם נכון), אבל גם במוזיקה "האשכנזית", תהיה פופ או רוק, לא חסרים מקרים של טקסט ברמה נמוכה.
    2. שירים באנגלית – אולי בכתיבה באנגלית אפשר להתחבא טוב יותר מאחורי המילים, ואולי זה פשוט נשמע סקסי יותר, אבל אף פעם לא הבנתי מה יש לאמן ישראלי לחפש בכתיבה באנגלית. חוסר היכולת להשתמש בעומק השפה שאינה שפת אם (עבור רוב הזמרים שכותבים באנגלית) גורר איזושהי דלות של התוכן המילולי. שפה היא כמו מכשיר ובשפת האם שלנו, עברית, השליטה ב"מכשיר" הזה היא מרבית. אולי זה נשמע מגניב ונכון, אבל קשה לי להבין מה גורם לאמן ישראלי לוותר על יכולת ההבעה המרבית ולכתוב בשפה שאינה שפת אימו לקהל ישראלי.
    3. זמרים גרועים – נכון, אנחנו בתקופה שבה מקדשים את ה-singer/songwriter, ועדיין, עם כל היתרונות של אמן ששר את הדברים שכתב מתוך דם ליבו, רצוי לשמור גם על רמה בסיסית של יכולת שירה. יש לא מעט זמרים "שבורכו" בקול גרוע, לא נעים ברמות קיצוניות או כאלה שבקושי מדייקים בשירה (שלא לומר מזייפים). לפעמים עדיף להסתפק בכתיבת שירים ולהשאיר את תפקיד השירה למישהו אחר שיבצע אותה בצורה טובה יותר. בהקשר הזה, הייתי שמח אם גם זמרים טובים היו ממשיכים להשקיע בפיתוח קול כחלק מהמיומנות המקצועית שלהם במקצוע שבחרו לעצמם.
    4. אי הקפדה על עברית תקינה – עברית שפה קשה, וכנראה שאין אפילו אדם אחד שמדבר בצורה תקינה לגמרי, אך יש גם "מינימום נדרש"  שאפשר לדרוש שישמר בשירים. אני אפילו מצפה מאנשי תרבות כמו כותבים וזמרים שיתעלו מעל לשפת הדיבור היומיומית והמשובשת לעיתים ויעשירו את השפה של כולנו דרך המוזיקה. יותר מזה, שיר שכתוב בעברית נכונה גם מטמיע את הצורה התקנית, אם לא בדיבור אז לפחות בתודעה. למשל אייל גולן ששר "תהיי לי לכלה" ב-כ' רפה, או שלמה ארצי שבזכותו כולנו זוכרים שיש לומר "ג'ינס חדשים"  ו-"פעם תורי ופעם תורך" (ו' בשורוק ו-פ עם דגש קל), ולראיה, גם שיר ביטון מקפידה על ההגייה הנכונה וזה נשמע טבעי לגמרי. וזאת בניגוד לעברי לידר שאמר פעם בראיון שבשיר "זכיתי לאהוב" הוא לא יכול לשיר "וכשהשמש" בשורוק כי זה נשמע רע. אז נכון, בהתחלה זה אולי נשמע קצת מאולץ ומצחיק, אבל כשמתרגלים זה נשמע טבעי לחלוטין, ועל הדרך למדנו שלא במודע עוד צורת הגיה תקנית. לפני כמה שנים היה נדמה שהנה הרדיו יחזור להקפיד על שידור שירים בעלי עברית תקינה, אז החל העליהום על הראל מויאל בשיר "לא מכירים אותך", שהביא לכך שמויאל היה חייב להיכנס לאולפן כדי להקליט מחדש את השיר בצורה המתוקנת כדי שהשיר ישודר בקול ישראל. לצערי, הרדיו התעקש על תיקון השגיאה רק במקרה הזה ומאז העניין נשכח. לסיכום הנקודה הזו, לא חייבים לדעת עברית ברמה כל כך גבוהה. אפשר לפני ההקלטה להתייעץ עם עורך לשוני כדי לתקן לפחות את השגיאות הגסות.
    5. איחורים בהופעות – השעות הנקובות להופעה גם ככה לא מוקדמות מדי ומקשות על אנשים עובדים, אך הוספה של 45 דקות איחור בממוצע לשעת התחלה מאוחרת מראש (ולעיתים גם הרבה יותר) – זה כבר ממש מגדיש את הסאה. בין אם זה הקהל שלא טורח להגיע בזמן ובין אם זלזול של האמנים בקהל, הגיע הזמן להפסיק עם המנהג המגונה הזה, ואולי, בהזדמנות זו גם להתחיל הופעות בשעה מוקדמת יותר. אם זה עובד בעולם אין סיבה שזה לא יעבוד גם בארץ.
    6. אירוחים בהופעות – על פניו, סיטואציה שכולם מרוויחים ממנה. הקהל מקבל "שניים בכרטיס אחד" ושיתוף פעולה מסקרן. האמנים מקבלים חשיפה לקהל חדש וגם שיתוף פעולה אומנותי. בדרך כלל, התוצאה היא מיותרת. מעט מדי חזרות משותפות, שילובי קולות לא מוצלחים, ובעיקר מעט מדי מעוף וחדשנות גורמים לאירוח להישמע כמו עוד זמר ששר שיר של מישהו אחר והאירוח רק פוגם ברצף ההופעה. או שתשקיעו זמן בחזרות ובעיבודים מעניינים לביצועים המשותפים, או שתשמרו את החברויות אל מאחורי הקלעים, רק לא בצורה הנוכחית שלא תורמת הרבה לאף אחד.
    7. קאברים – נקעה נפשי מקאברים. החל מכוכב נולד ושאר התוכניות בז'אנר, דרך פרויקטים שכולם על טהרת החידושים (עבודה עברית, שני צדדים למטבע, ועוד), ועד זמרים שמוסיפים לאלבום גרסת כיסוי כדי לצבור עוד קצת השמעות. והצרה הגדולה היא שגופי התקשורת מקדמים את הקאברים על חשבון הרבה מוזיקה מקורית שנעשית כאן. נכון, ישנם גם חידושים טובים (למשל המופע של מאיה בלזיצמן) שנעשים מתוך רצון ויכולת להביא משהו חדש, או פרויקטים שמביאים לקדמת הבמה אלבומים או יוצרים שקצת נשכחו או לא זכו להכרה הראויה (למשל "רישומי פחם בצבע"), אך לרוב מדובר בחידוש בנאלי לשיר מוכר שעבדו עליו זמן מועט במטרה לצבור עוד קצת יחסי ציבור או כדי למכור עוד כמה דיסקים לפני תקופת החגים.
    8.  מופעי מחווה לאלבומים ישנים – המכה הזו מתחברת בצורה כלשהי למכה הקודמת. "20 שנה לאלבום .." או "מופע מחווה לאמן המוערך .." (לרוב בהשתתפות אותם חשודים מידיים – מישהו אמר מוקי, אפרת גוש וירמי קפלן?), שהם על הדרך גם הזדמנות טובה לעשות קופה יפה על חשבון גלי הנוסטלגיה, ושוב, כמו בסעיף הקודם, הרבה פוקוס נלקח מיצירה חדשה לטובת מחזור של חומרים ישנים שעדיף להשאירם כמות שהם.
    9. כתיבה על "האישי" – המון יוצרים מתרכזים אך ורק באישי שלהם ומעט מדי מנסים להגיד משהו על המציאות של חיינו. עוד רווק תל אביבי מתוסבך, עוד זמרת ששרה בקול פעמונים על אהבות ופרידות, עוד "להקה מתוקה ששרה על מועקה" (כדברי המשורר). בחייכם, תרימו את הראש ותגידו גם דברים אחרים על מה שקורה פה. הטענה שלי בנקודה הזו מופנית בעיקר למוזיקה הישראלית המיינסטרימית, כשברוק, מעצם הגדרתו כבועט ומורד, יש יותר אמנים ששרים על "המצב" הפוליטי/מדיני/חברתי, אולם גם כאן יש מעט מדי שירים כאלה.
    10. טרנדים – נראה שהרבה אומנים עסוקים בחיקוי ופחות בחידוש. כל תקופה והטרנד שלה: כבר עברנו את טרנד שירי האמונה (פתאום כולם התחברו לדת) וטרנד המזרחיות (גם זמרים אשכנזיים נזכרים שיש להם סב רחוק מלוב) ונראה שהטרנדים הנוכחיים הם "קיבוץ גלויות" (כבר היו לנו בשנתיים האחרונות אלבומים בפרסית, עיראקית, צרפתית ולדינו) ותופעת האוסף במסווה של עיבודים חדשים ("אוטוביוגרפיה" של כנסיית השכל, אהוד בנאי ועכשיו גם ערן צור). בכל טרנד יש כמובן את אלו שבאים ממקום אמיתי (והם גם לרוב הראשונים) ואת החקיינים, שרק מנסים לרכב על הגל. לנו נותר רק להעריך את אלו שנאמנים לדרכם ולא נעים ונדים במטרה לעשות קופה מהטרנד האחרון.

כמובן שלא הכל גרוע. יש המון מוזיקה טובה, חדשה וישנה, שצריך רק לגלות. בין כל הדברים הפחות טובים שמניתי יש גם לא מעט אמנים שמתבלטים במקוריות, בכישרון, ובדרך האמנותית שלהם.

חג שמח.

From → דעות

להגיב

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: