Skip to content

סיכום שנה ברוק הישראלי – תשע"ב (2011-2012)

15 בספטמבר 2012

שנה לא רעה עברה על הרוק הישראלי. המון מוזיקה חדשה והרבה אלבומים חדשים ומעניינים, עד כדי כך  שאין לי מספיק זמן כדי לשמוע בצורה מעמיקה את כולם. באופן אישי, השנה לא גיליתי איזה אומן צעיר שתפס לי את האוזן, אבל דווקא אמנים ותיקים קצת יותר הוציאו אלבומים שבסופו של דבר כיכבו ברשימות ההשמעה שלי. ובנוסף, בלוג רוק ישראלי חדש נולד השנה ברשת, והצטרף לבלוגים הקיימים והרוחשים במרשתת. אז הנה, סיכום השנה הראשון של הבטטה:

אלבומי השנה:

בדרך כלל יש אלבום אחד שזוהר מעל כולם בבירור, כזה שנטחן אצלי באוטו, בעבודה ולפני השינה, אחד שליווה אותי בצורה צמודה לפחות כמה חודשים. השנה יש שניים כאלו, והתחרות ביניהם על התואר קשה מאוד.

את אלבום השנה כבר הכתרתי וגם קשרתי לו כתרים, וזהו "שקט עכשיו" של אסף ארליך שיצא בתחילת השנה. האלבום השני שנתן לו קרב צמוד הוא "סחרחורת" של דודו טסה שיצא לפני כשלושה חודשים. היה לי קשה להכריע מי משניהם ראוי יותר לתואר, פשוט כי שניהם ממש ממש טובים. בסופו של דבר, ההכרעה היא בנקודות לטובת "שקט עכשיו", אך בשורה התחתונה, שניהם מעולים. זה באמת משנה מי קצת יותר ומי קצת פחות?

מלבד שני אלו, היה יבול טוב מאוד של אלבומים השנה. 1:1 הוציאו את החלק השלישי בטרילוגיה, "אושר", והוא בהחלט אחד האלבומים הטובים של השנה. ירונה כספי הוציאה את "מאפיה של אישה אחת" ולמרות הקו האלקטרוני שאני פחות אוהב, הוא מכיל הרבה שירים טובים. עוד אלבומים שמאוד נהניתי לשמוע היו: "דרגות לכלוך וניקיון" של ישראל ברייט, "האחרון" של רם אוריון ו"סימני תשוקה" של קוב. גם איתי פרל הוציא כמה שירים טובים למרות שהאלבום השלם, "מסע בלוז", קצת חוזר על עצמו, ואיפה הילד הוציאו את האלבום "בני המאה ה-20" שהוא לא כל כך אחיד, אך בכל זאת כולל כמה שירים טובים.

הופעות:

ההתלבטות לגבי הופעת השנה קלה הרבה יותר. יש הופעה אחת שהתבלטה מעל כולם, וזו הופעה חשמלית של ירונה כספי. לאחר הרבה שנים של מעקב אחרי ירונה, השנה סוף כל סוף הגעתי להופעה שלה. ההנאה מההופעה היתה רבה כל כך אך גם מהולה בתחושת פספוס של "איפה הייתי כל השנים?". בכל זאת, מוטב מאוחר מאשר לעולם לא. ירונה כספי מככבת שוב, גם בהופעה אקוסטית שמדגישה את היכולת שלה לעניין ולהחזיק קהל בזכות הקול המיוחד שלה.

גם ל-1:1 יש הופעה מצוינת שהיא חוויה משלימה וקצת מתקנת לאלבום, ומעולה בפני עצמה, כמו תמיד. עוד הייתי השנה גם בהופעה של ערן צור, וגם זו חוויה מיוחדת של אמן שיודע להופיע.

בגזרת ההופעות המאכזבות של השנה מככב בבירור אסף ארליך, בהופעה שהייתה קצת מאכזבת וזהה מדי לאלבום, וגם נעם נבו שלמרות שניסיתי פעמיים, בשני המקרים התאכזבתי קצת מההופעה.

"תופעת האלבומים הקצרים":

כבר כמה שנים אני עוקב בדאגה אחרי המגמה של הקטנת מספר השירים באלבומים. כל עוד מספר הרצועות באלבום נשאר דו-סיפרתי שתקתי, אך השנה כבר אפשר לראות בבירור ש-8-9 רצועות באלבום הפכו לדבר לגיטימי. דוגמאות לא חסרות. אצל דודו טסה ואיתי פרל יש 9 שירים, גם אצל אסף ארליך יש בפועל 9 שירים (כשהעשירי הוא קאבר שנעשה במסגרת אחרת, להבדיל מקאבר שהוא חלק מהאלבום) ואצל קוב יש רק 8 שירים באלבום. דוגמאת קיצון (נכון לעכשיו) אפשר למצוא אצל יהודית רביץ שהאלבום החדש שלה מכיר רק 7 שירים חדשים.

יתכן והמגמה הזו נובעת מחוסר העניין אצל הקהל במוצר שנקרא "אלבום", ולכן יש כאן ניסיון לחסוך בזמן ובעלויות הקלטה עבור שירים שמעט מדי אנשים יקשיבו להם. אני חושב שלמרות זאת יש ערך באלבום מלא שירים, למרות שרק 2-4 מתוכם יחרכו את גלי האתר (במקרה הטוב), ויעידו על כך לא מעט שירים שמעולם לא יצאו כסינגלים לרדיו, אבל הצליחו למרות זאת להפוך ללהיטים בהופעות ובסופו של דבר גם לשירים שמושמעים ברדיו ומזוהים מאוד עם האמן.

ואולי גם חזינו השנה בתוצאה הסופית של מגמה זו באלבום "פסיפס" של אביב גפן. כבר כמה שנים שאמנים מדברים על ביטול המושג "אלבום" עקב חוסר עניין מצד הקהל, ובמקומו על שחרור סינגלים בודדים מפעם בפעם, כי "גם ככה הקהל מוריד שיר בודד למחשב/אייפון". אביב גפן, מסתבר, עשה בדיוק את זה, ושיחרר לאורך השנים האחרונות סינגלים (שלו וגם מתוך שיתופי פעולה שונים) שאינם חלק מתוך "עבודה על אלבום". אמנם בסופו של דבר התאגדו השירים האלו לכדי אלבום, אולם סביר להניח שהדבר נעשה רק בגלל שמושג האלבום עדיין לא לגמרי נעלם (רוצה לומר: אנשים עדיין רוצים אלבום מיינסטרים שאפשר לקנות כמתנה לחג), והתוצאה היא מעיין שמיכת טלאים שמזכירה יותר אלבום אוסף מאשר אלבום חדש.

כאחד שמצא לא פעם דווקא את השירים הנידחים באלבום כשירים מצוינים, ולעיתים אפילו הכי טובים באלבום, אין לי אלא לקוות שתופעת קיצור האלבומים תעלם.

זה היה סיכום השנה שלי במוזיקה. איך נראתה השנה המוזיקאלית שלכם?

שתהיה לנו שנה חדשה מלאה במוזיקה טובה! שנה טובה.

From → כללי

7 תגובות
  1. מעניינת הערה שלך לגבי משך האלבום / מספר השירים. בעבר, כשנהגתי לשלם הרבה יותר על מוזיקה, אלבום קצר ב"מחיר מלא" נראה לי כמו שוד לאור יום, לעומת השפע שבניצול 80 דקות שדיסק מאפשר להכיל.
    היום לעומת זאת, בתור אחד שמנסה להילחם בהפרעת קשב רצינית בכל הנוגע להאזנה למוזיקה, אני בעד אלבומים קצרים. יש כל כך הרבה שפע, יחד עם חשק עז (שלי) להתעמק בכמה שיותר אלבומים דרך האזנות מרובות, שאני מראש מעדיף אלבומים שלא עוברים את ה-40 דקות.

    • אתה מעלה נקודה שלא חשבתי עליה. לא חשבתי שגם אלו שמאזינים לאלבום שלם מעדיפים אלבום קצר יחסית. יש משהו במה שאתה אומר, ואולי זה הפתרון לבעיית חוסר היכולת המספקת להתעמק בכל האלבומים שמעניינים אותי שהעליתי בתחילת הפוסט.

      מצד שני, עד שיוצא אלבום שאני באמת אוהב לשמוע (השנה היו 4-6 כאלו, לפעמים יש אפילו פחות), מאכזב אותי לחשוב שיכולתי לקבל עוד כמה שירים מאותו חומר טוב.

      • משתמש אנונימי (לא מזוהה) permalink

        בתור מכור מוחלט לאלבומים, כזה שקונה פעם בשבוע שבועיים, בחנות(!), אני נוטה במפתיע להבין את תופעת 9 השירים. (ואני אומר את זה בתור מי שסיים עתה דיסק בכורה בן 12 שירים…הפקה:יהוא ירון…). א. גם באלבומי מופת ישנים יש לעיתים 8-9 שירים, וזה הגיוני ויושב יפה על שני צידי התקליט. ב. אני אכן חש את בעיית הקשב העולמית המזעזעת מחלחלת אלי. האלבומים היחידים השנה שהצלחתי לשמוע כמה פעמים שלמות ולהכיר- היו נקמת הטרקטור החדש וישראל ברייט (אלבום השנה שלי), והם קצרים וברורים.

        • משתמש אנונימי (לא מזוהה) permalink

          שמי נדב ויקינסקי, אגב, לא משתמש אנונימי (:

          • היי נדב,
            נכון, יש אלבומים שבהם הקיצור הוא לטובה, בבחינת כל המוסיף גורע. החדש של דודו טסה הוא לדעתי כזה, אבל כשכל כך הרבה אלבומים לוקים בתסמונת הזו, כנראה שהסיבה העיקרית היא בעיית הקשב שציינת.
            יכול להיות שכולם כולל האמנים צודקים וזו הדרך הנכונה בעולם חסר הקשב שלנו ורק אני המשוגע שרוצה עדיין שישקיעו בי כמאזין.

            שיהיה בהצלחה עם האלבום.

Trackbacks & Pingbacks

  1. אלבום השנה תשע"ב « בטטת רוק
  2. תה עושה סחרחורת. גם האלבום של דודו טסה « בטטת רוק

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: