Skip to content

כמה פעמים ספרת עד עשר: רפי פרסקי זועק בשם דור שלם

16 ביוני 2012

כולם מכירים את רפי פרסקי. ברור. כולם מכירים את "כמה פעמים ספרת עד עשר" ואת "מליון דולר", וגם יכולים לצטט כמה שורות מפתח מתוכם. אבל כמה באמת מכירים את רפי פרסקי מעבר לשירים הבודדים שהיו להיטים ברדיו בשעתם?

מאיזושהי סיבה, למרות שני השירים שהזכרתי, שממה שאני זוכר (הייתי בערך בן 7) היו להיטים די גדולים ברדיו, שירים אחרים של פרסקי לא זכו לתשומת לב, וגם האלבומים שיצאו אחרי זכו להתעלמות די מוחלטת מצד הרדיו.

גם אני לא הכרתי שום דבר מלבד שני השירים האלו, עד שלפני שנתיים בערך הזדמן לי להיתקל באלבום הבכורה של רפי פרסקי. מתוך סקרנות, וגם כיוון ששני השירים המוכרים הם באמת שירים טובים, החלטתי לתת צ'אנס ולבדוק בעצמי האם יש סיבה לכך ששאר השירים אינם מוכרים או שמא מדובר בפספוס.

מדובר בפספוס, אפילו פספוס הסטרי. מדובר באלבום מצוין עם שירים חזקים, גיטרות-בס-תופים חזקים שנותנים את הטון, קצב מהיר ואנרגטי, ומעל הכל – מילים נוקבות שלא מנסות להתיפייף אלא זורקות את המציאות בפנים בלי לתת חשבון.

האלבום נפתח עם  שיר הנושא, "כמה פעמים ספרת עד עשר"  המוכר, שבא חשבון עם הממסד, הצבא ("ואז לקחו לך את השנים הכי יפות") וההורים ("אמא שלך היא אמא שלך, ומי הכי דואג לך?" "אני יודע שאתה כבר לא הכל יכול") עם כל אותם המשפטים השחוקים ששמענו מההורים (ובטח גם נגיד כהורים). שיר שכל בחור בן 20-25 יכול להזדהות איתו גם היום.

 השיר הבא, "פעם בשבוע" הוא עוד שיר ביקורתי על הדובר שעומד מנגד ומסרב להשתתף באיזושהי כת או דת או בטרנד התורן, כל אחד יוכל לקחת את השיר לכיוונו.

"ואז הוא הוציא נר והדליק בו להבה
אמר תרקדו סביבו עד שהנר כבה
עד שהחלב ישפך על הרצפה
כולם רקדו שם אני הרגשתי רע"

השיר הכי טוב באלבום לדעתי. הבס לכאורה לא נשמע בין ריף הגיטרה והתופים המהירים אבל בעצם מחזיק את השיר. אף אחד לא יוכל לבצע את השיר הזה יותר טוב מפרסקי:

השיר השלישי באלבום, "עם הפנים אל הקיר", ממשיך באותו קצב וכעס שבו נגמר השיר הקודם. פרסקי ממשיך לזעוק, הפעם על הצעירים שקצת התברגנו, התחתנו, והיום מפחדים להזדקן כמו ההורים. ממשיכים. "טוב לי – טוב לי", שוב בקצב מהיר, כששורת המפתח נאמרת בספק שכנוע עצמי ספק מרירות/אירוניה.

עצירה. סיכום ביניים. זו אולי פתיחת האלבום הכי סוערת שיצא לי לפגוש. פרסקי שר, צועק, זועק, מייבב כשצריך, ומבהיר במדויק מהו הטון של האלבום ומהי האמירה שיוצאת (שלא לומר נזעקת) ממנו.

השיר החמישי, "כבוד המשפחה", מאט את הקצב ומאפשר לנשום קצת, אבל לא באמת. המילים החריפות והאווירה האפלולית לא מותירים מקום לספק שמדובר בעוד שיר כואב. הפעם על התאבדות עקב כבוד המשפחה:

"אולי בגלל אותה השמועה
היא אותו עזבה
בכפר נידח בבקעה
שכבוד המשפחה עדיין חשוב לה.
אולי בגלל הידיעה
שגברים תלויים מתייבשים ונופלים"

יש עוד הרבה שירים באלבום, 12 בסך הכול, ומתוכם ראוי לציין את "מליון דולר" הלהיטי, קצת חריג בנוף האלבום שכן הפעם התוכחה של פרסקי עוברת בצורה רגועה יחסית ואני מזהה אפילו משהו אירוני בשיר (ובפינת הטריוויה, יהודה פוליקר מנגן כאן אקורדיון), וגם את "עין רעה":

"בשביל להסתדר אתה מוכרח להיות
נחש פוליטיקאי חלקלק מעוניין מנוול אינטרסנט
פוחד מעין רעה
לא ישן בלילות בודק אפשרויות
לפני כל עסקה מקלל יורק על הרצפה
כי זוהי סגולה נגד עין רעה"

בשיר הזה שוב הקצב מהיר והתופים מהדהדים, ופרסקי יורה חיצים על הפוליטיקאים שלנו, ואולי גם שוב על האמונה והדת (כמו ב"פעם בשבוע").

השורה התחתונה:

לפעמים אני נתקל באלבום ישן, שיצא כשהייתי ילד או אפילו לפני שנולדתי, שגורם לי להצטער שלא יצא לי להיות בגיל 25 באותם שנים, כדי לחוות אותו בזמן אמת, על כל ההתרגשות שבטפטוף שירים חדשים עד יציאת האלבום, והציפייה שבהופעה ראשונה. "כמה פעמים ספרת עד עשר" בהחלט נופל לתוך הקטגוריה הזו. האלבום יצא בשנת 89, כאשר שנתיים לפניו, ב-87 יצא האלבום הראשון של אהוד בנאי והפליטים, וב-88 יצא האלבום "רק בן-אדם" של שלום חנוך. שלושתם אלבומים שהשפיעו עלי מאוד, ושלושתם לא זכו לקבלת פנים חמה מדי בתחילה. אך בעוד אהוד בנאי והפליטים זכו להכרה רחבה למרות חבלי לידה קשים בתחילת הדרך ושלום חנוך כן זכה להכרה באלבומים אחרים גם אם האלבום הזה (רק בן-אדם)  נשאר בצל, רפי פרסקי מעולם לא זכה להכרה רחבה מדי. אמנם האלבום הזה הגיע למעמד של אלבום זהב (מכירות של כ-20,000 עותקים) אך לא התקבע כאלבום מופת ברוק הישראלי, וכך גם האלבומים האחרים של פרסקי שיצאו מאוחר יותר, אפילו לא בקרב חוג חובבי הרוק "הקשים".

אחרית דבר:

פרסקי הוציא עוד שני אלבומים, "מפתח הלב" ב-91 (ונראה לי שיגיע היום וגם אלבום זה יזכה לפוסט משל עצמו) ואחד נוסף ב-95 שאחריו חדל מלהופיע. בעשור הקודם ביצע פרסקי מעיין קאמבק והוציא ב-2005 אלבום חדש, הפיק את אלבומי הבכורה של בעז בנאי ואסי זיגדון ב-2008, חזר להופיע מפעם בפעם, ואף הוציא סינגל מתוך אלבום שבדרך לפני כשנה. הבטטה ממשיכה לעקוב ומחכה לתפוס איזו הופעה.

From → אלבומים

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: